הפרה עקיפה של זכויות יוצרים

ביום 18.4.2016 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה, מפי כבוד השופט אמיר סלאמה, בת"א 7492-03-15 אוצר המשפט הוצאה לאור בע"מ נ' גנון. אותו עניין עוסק במכירתו של ספר שהתברר כי מדובר בעותק המפר את זכויות היוצרים של התובעת.

1. הרקע לתביעת זכויות יוצרים

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת היא בעלת זכות יוצרים בספר הנקרא "פירוק שיתוף במקרקעין בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני". לטענתה, הספר האמור הוצא לאור על ידה כשהוא מאוגד באוגדן מהודר, וכך סופק לקהל לקוחותיה. נטען שביום 18.1.15, מכרה התובעת לעורכת הדין אורה מרקוזה את הספר, כשהוא מאוגד באוגדן מהודר. לאחר מספר ימים יצרה עו"ד מרקוזה קשר עם התובעת ומסרה לה, כי היא כבר רכשה בעבר את הספר, וכי היא בטעות הזמינה אותו שוב. נטען, כי לאחר בירור מצאה התובעת שהיא לא מכרה את הספר בעבר לעו"ד מרקוזה, וכי בעקבות כך התברר שהספר שנרכש על ידי עו"ד מרקוזה בעבר הינו ספר מזויף, אשר נכרך בכריכה רכה, כאשר התובעת מעולם לא הוציאה לאור את הספר כשהוא כרוך באופן זה. לטענת התובעת, מבירור עם עו"ד מרקוזה עלה, כי היא רכשה את הספר המזויף מספר חודשים קודם לכן, מהנתבעת. בכתב התביעה נטען, כי הספר שנמכר על ידי הנתבעת לעו"ד מרקוזה הוא "עותק מפר" כמשמעותו בחוק, וכי הנתבעת הפרה את זכות הנתבעת כאמור בסעיפים 12 ו- 48 לחוק. התובעת ביקשה פיצוי של 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק, כקבוע בחוק.

מנגד – הנתבעת לא מסרה גרסה פוזיטיבית לעסקה בינה לבין עו"ד מרקוזה.

2. זכויות יוצרים בספר

מדובר בספר העונה על הגדרת יצירה מוגנת לפי סעיף 4 לחוק. הספר עוסק בתחום משפטי של פירוק ושיתוף במקרקעין בבתי משפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבני, והוא מורכב ממספר פרקים בהתאם לנושאים שונים, כאשר בכל פרק יש ניתוח של נושא הפרק, וזאת בהסתמך על פסקי דין שונים המוזכרים בכל פרק.  מדובר בהחלט ביצירה מקורית, ולא סתם בציטוט מתוך פסקי דין כפי שניסתה הנתבעת לטעון בעדותה. המחברת מנתחת סוגיות שונות, משווה בין פסיקה ומנתחת את הפסיקה, וגם מסיקה מסקנות ביחס למצב המשפטי בכל סוגיה בה דנים בפרקים השונים, כך שמדובר בהחלט ביצירה מקורית אשר יכולה לחסות תחת הגנת חוק זכויות יוצרים.

העותק המפר נושא את אותה כותרת בדיוק של הספר מושא התביעה. הספר מכיל בדיוק את אותו מלל של הספר מושא התביעה; את אותו מספר עמודים; את אותם פרקים בהתאם לסדרם; ובאופן כללי ניתן לומר כי תוכנו זהה לחלוטין לתוכן הספר שחובר ע"י עו"ד איריס מרקוס. ההבדל (העיקרי) ביניהם זה בכריכה – בספר המקורי כריכת אוגדן ובעותק המפר – כריכה רכה.

3. הפרת זכויות היוצרים בספר

התובעת לא הוכיחה שהנתבעת העתיקה את הספר. מאידך, הוכח במידה הנדרשת, כי הנתבעת הפרה באופן עקיף את זכויותיה של התובעת בספר, ע"י מכירתו לאחר.

סעיף 48 לחוק זכות יוצרים הנושא את הכותרת "הפרה עקיפה של זכויות יוצרים" קובע כך –

"העושה אחת מהפעולות האלה בעותק מפר של יצירה, מפר את זכות היוצרים, אם בעת ביצוע הפעולה, ידע או היה עליו לדעת כי העותק הוא עותק מפר:

(1) מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה;

(2) החזרה למטרה עסקית;

(3) הפצה בהיקף מסחרי;      

(4) הצדה לציבור בדרך מסחרית;

הפרה של זכות יוצרים לפי סעיף זה, כוללת בחובה שני יסודות (בהשאלה מהדין הפלילי) – "יסוד עובדתי" המתבטא בביצוע אחד מהפעולות המנויות בסעיף בעותק מפר; ו- "יסוד נפשי" המתבטא בכך שמבצע הפעולה ידע, או היה עליו לדעת, כי העותק הוא עותק מפר.

היסוד העובדתי – מחומר הראיות עולה, כי הנתבעת הפרה את זכות הנתבעת בספר, עת מכרה אותו לעו"ד מרקוזה.

היסוד הנפשי – כאשר מוכח שאדם מכר לאחר עותק מפר של יצירה, הדבר המינימאלי שיש לצפות ממנו הוא למסור גרסה ביחס למקור ממנו הגיע לידיו העותק המפר, בין היתר, כדי לאפשר לבחון את הנסיבות בהן קיבל המוכר את העותק המפר לידיו, ואת השלכתן על בחינת ידיעתו ו/או יכולתו לדעת אודות העובדה שהוא מוכר עותק מפר.הנתבעת כשלה כישלון חרוץ בנקודה זו. התנהלותה של הנתבעת בעניין זה יוצרת חזקה ראייתית, ולפיה הספר נרכש על ידה בנסיבות בהן היא ידעה, או למצער עצמה עיניה מלדעת, כי מדובר בעותק מפר.

לא ברור כיצד זכרה הנתבעת מהיכן רכשה ספר שאת עצם היותו בידיה היא לא זכרה, והכל בשים לב לכך שהיא אישרה, כי בהודעתה במשטרה נמסר על ידה שהיא עובדת עם מספר ספקים. הסבריה של הנתבעת בנקודה זו היו רחוקים מלשכנע.

4. גובה הפיצוי הראוי

במקרה דנן, ההפרה שהוכחה בפני בית המשפט מתבטאת במקרה אחד בו מכרה הנתבעת עותק אחד של הספר לעו"ד מרקוזה, ככל הנראה, בכמה מאות שקלים. בהקשר זה יש לציין, כי מחירו של הספר המשווק על ידי התובעת עומד על 398 ₪. יודגש, כי לא הוכח מקרה אחר של מכירת הספר בידי הנתבעת מלבד המקרה הנוגע לעו"ד מרקוזה, ולא הוכח, כי הנתבעת רכשה מצדדים שלישיים כלשהם עותקים מלבד הספר ת/2, ו/או שהיא החזיקה במספר יחידות של העותק המפר.

מבלי להמעיט בחומרת הפרת זכות התובעת, מדובר במקרה דנן בהפרה הנמצאת על הסקאלה הפחות חמורה מבחינת ספקטרום ההפרות האפשריות, שהתבטאה ברכישת עותק מפר אחד מצד שלישי ומכירתו לאחר, כאשר מדובר בהיקף הפרה נמוך, אשר התבטא באירוע אחד שהוכח , של מכירת הספר לאחר, והכל כאשר אין הוכחה שהפרה זו גרמה לתובעת נזק של ממש.

סיכומו של דבר, בית המשפט קבע פיצוי לתובעת בסך 7,500 ש"ח בתוספת 4,500 ש"ח שכר טרחת עורכי דין ו-2,000 ש"ח הוצאות משפט.

(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.

הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.

לעיון בפסק הדין המלא – ת"א (שלום חד') 7492-03-15 אוצר המשפט הוצאה לאור בע"מ נ' גנון

חברת צ'רלטון – הפרת זכויות יוצרים

ביום 19.4.2016 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מפי כבוד השופטת ריבה ניב בת"א  15194-03-13 צ'רלטון בע"מ נ' סורטיס בע"מ ואח'. אותו עניין נסוב על שידור שביצע בית עסק בשם "לינקולן" של משחקי היורו 2012.

לאור פסקי הדין בהם הפסידה צ'רלטון בטענה שהיא בעלת רישיון שידור מאופ"א [ראו למשל: הפסד צ'רלטון | הפסד צ'רלטון 2 | הפסד צ'רלטון 3 | הפסד צ'רלטון 4], כעת טוענת צ'רלטון שהיא בעלת זכויות היוצרים עצמן מכח הפקה.

בית המשפט קיבל את טענות צ'רלטון בע"מ וקבע שהיא בעלת זכויות ביצירה מכח הפקה:

"לצורך הוכחת תביעתה, הציגה התובעת את "מסמך ההפקה" המתאר מהן הפעולות שנעשו לצורך הפקת השידורים. מעיון במסמך עולה כי מדובר בפעולות רבות אשר עשייתן כרוכה בהשקעת מחשבה, זמן ומשאבים כספיים כאחד. ניתן לראות כי מדובר בפעולות הכוללות שידורים מהאולפן, פרשנויות, עריכת המשחקים עצמם, כתבות שונות וכד', כל אלה בונים  יצירה עצמאית ומקורית.

על מנת לתמוך במסמך ולהעיד על פעולות ההפקה- ניתן תצהירו של סמנכ"ל התובעת, מר אלכס וינשטיין. בדבריו, ציין וינשטיין כי  כל שקבלה התובעת מאופ"א הינו את צילומי המשחקים עצמם, כשהם "נקיים" מפעולות עריכה. לאחר הפעולות שעשתה התובעת, נתקבל למעשה מוצר שונה מזה שניתן לה מאופ"א ותרומתה להפקתו היתה ניכרת-"

ובהמשך –

שוללת אני את טענות הנתבעת כי בהעדר הצגת הרישיון אשר ניתן לתובעת מאופ"א במלואו, לא קמות לתובעת זכויות יוצרים בשידורי יורו 2012. כאמור, מצאתי כי ממכלול הראיות שפורטו לעיל עולה כי התובעת השקיעה משאבים  לצורך הפקת השידורים וכי בסופו של יום יצרה יצירה עצמאית ומקורית. יצירה אשר ביטויה האישי של התובעת ניכר בה באופן מהותי ומקנה לה הגנה על פי דיני זכויות היוצרים"

עוד קבע בית המשפט שגם אם היצירה הנגזרת בוצעה תוך הפרת זכויות יוצרים לא יוכל הדבר להיות לעזר לנתבעים, שכן יצירה נגזרת יכולה להיווצר גם שלא ברשותו של בעל זכות היוצרים המקורי (והוא יוכל להיתבע מצדו של בעל זכויות היוצרים ביצירה המקורית).

בגין הפרת הזכויות קבעה השופטת פיצוי בסך 30,000 ש"ח ו-10,000 ש"ח הוצאות משפט.

יצוין כי עילת התביעה מכח רישיון שניתן מאת אופ"א נמחקה משצ'רלטון סרבה להציג את ההסכם המלא עם אופ"א וכך גם הטענה כי בוצעו הפרות נוספות מבלי שהדבר הוכח.

לקריאת פסק הדין המלא – ת"א (שלום ת"א) 15194-03-13 צ'רלטון בע"מ נ' סורטיס בע"מ ואח'

משרדנו בעל ניסיון עשיר בניהול הליכים כנגד צ'רלטון וחברות אחרות דומות. צרו עימנו קשר ונשמח לסייע גם לכם! 

(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים. 

הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.

פיצויים על הצד הנמוך בזכויות יוצרים

ביום 3.4.2016 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מפי כבוד השופטת רונית פינצ'וק, בת"א 19031-06-11 אלון נ' רוז הפקות אירועים א.ת. בע"מ. אותו עניין נסוב סביב הפרת זכויות היוצרים ב-42 צילומים של נכסים.

בית המשפט קבע כי הצילומים נשוא התביעה זכאים לזכויות יוצרים. כי התובע הוא הבעלים של הצילומים. אולם, בית המשפט קבע כי יש לראות בהפרות כהפרה בודדת וכי הפיצוי שיש לפסוק הוא 2,000 ש"ח בלבד בגין הפרת זכויות היוצרים ו-500 ש"ח על הפרת הזכות המוסרית.

יאמר, כי דעת מחבר סיכום זה אינו נוחה עם פסק הדין, לשון המעטה, וחבל הוא שהתובע לא הגיש ערעור על פסק דין זה. לקריאת פסק הדין במלואו –  לחצו כאן.

צילומי מוצרי יודיאקה זכאים להגנת זכויות יוצרים

ביום 24.9.2015 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מפי כבוד השופט כרמי מוסק, בת"א 36461-12-11 ג'. דבליו.ג'י. בע"מ נ' בר און שופ בע"מ ואח'. אותו עניין נסוב בשאלת הפרת זכויות היוצרים בצילומי מוצרי יודיאקה והטקסטים הנלווים להם.

וכך קבע בית המשפט

(1) התמונות והתכנים זכאים להגנת זכויות יוצרים

הצילומים זכאים להגנת זכויות יוצרים שכן היוצר בחר את הזוית המתאימה, לרבות משחקי אור וצל כמו גם עיבוד התמונה לאחר הצילום. כך גם התכנים – מדובר בתוצר של חומרי גלם רבים ומגוונים שליקטה התובעת – תיאורים שאינם בגדר תיאור עובדתי גרידא אלא תיאורים שנבחרו בקפידה ומשקפים תרומה מקורית של יוצר.

(2) הגנת מפר תמים אינה יכולה לעמוד

נטל ההוכחה בטענה של מפר תמים היא על הנתבע שלא ידע ולא היה עליו לדעת. המילים "זכויות יוצרים" או הסימן (C) שוללים את "התמימות" ויוצרים חזקה שאותו אדם שפרסם את היצירה הוא בעל הזכות בה. מפר שנמנע מביצוע בדיקה לגבי קיום זכות יוצרים ביצירה או לגבי זהות בעל זכות היוצרים לא יוכל להינות מן ההגנה.

(3) ההפרה

תכני התובעת ותמונותיה הועתקו במדויק. כמו גם תורגמו לרוסית. העובדה שהנתבעים 1 ן-2 לא ביצעו את אקט ההפרה בעצמם אינה פוטרת אותם בשים לב לסעיף 47 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007. הנתבעים 1 ו-2 הם השולח.

ודוק: העתקה של יצירה המבוצעת ללא הרשאה תהיה בדר הפרה של זכות יוצרים גם אם לא התבצעה מהמקור, אלא הועתקה על ידי הקלדת המלל (למשל) והכנסתו לאתר הנתבעים. קרי, דרך ההעתקה פחות חשובה, העיקר – התוצאה הסופית.

(4) הנזק – הפיצוי הססטוטורי

הרציונאל העומד בבסיס ההסדר של הפיצוי ללא הוכחת נזק הוא הקושי הניכר שעשוי לעמוד בדרכו של בעל זכות היוצרים להוכיח את הנזק שנגרם לו עקב ההפרה. המחוקק הכיר בצורך בפיצוי שיגלם גם אלמנט הרתעתי.

האם מדובר במסכת אחת של מעשים או בהפרות נפרדות? מדובר בהפרות נפרדות כמספר התמונות והתכנים. בכל אחת מהתמונות והתכנים הושקעה השקעה נפרדת של זמן, מאמץ, כשרון ומקוריות ועל כן מחייבת הענקת פיצוי נפרד ועצמאי.

הנתבעים 1 ו-2 ישלמו לתובעת 4,000 ש"ח בגין כל אחת מ-10 ההפרות והנתבעים 3-5, אשר היו מודעים באופן חד משמעי וברור שהתמונות שייכות לתובעת, ישלמו 8,000 ש"ח בגין כל אחת מ-5 ההפרות בעניינם.

כמו כן נפסקו הוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

לעיון בפסק הדין לחצו – כאן

הפרת זכויות יוצרים בספר

ביום 17.3.2016 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי כבוד השופט מגן אלטוביה בת"א 2964-09-13 שפרינגר נ' איזנפלד ואח'. אותו עניין נסוב סביב פרקים שכתבה התובעת לנתבעים במסגרת הסכם לכתיבת ספר שכרתו ביניהם, ואשר לטענת התובעת הופרו זכויות היוצרים שלה בהם.

וכך נקבע בפסק הדין:

1. הרקע

בחודש נובמבר 2005 פנו הנתבעים אל התובעת העוסקת בייעוץ שיווקי ועסקי באמצעות "פנדה תקשורת שיווקית", וביקשו להתקשר עמה בהסכם לכתיבת ספר הדרכה המכיל עקרונות לבניית עסקים מתחילים. ביום 23.11.2005 העבירה התובעת לנתבעים הצעת מחיר, הכוללת את תהליך כתיבת הספר, תנאי תשלום וקרדיט.

לאחר מספר פגישות, העבירו הנתבעים לתובעת חומר גולמי ובסמוך העבירה התובעת לנתבעים פרקים ראשונים מהספר שכתבה וערכה.

בשלב מסוים, הסכימו הצדדים להפיק גרסת "פיילוט", מעין ספר קטן ומעוצב אותו יציגו בפני ספונסרים. הפקת גרסת הפיילוט הסתיימה בחודש מרץ 2006, ובתשלומים לספקים ולתובעת נשאו הנתבעים.

למעט התשלום בעד הפקת הפיילוט, לא שילמו הנתבעים לתובעת כל תשלום על חשבון כתיבת הספר, לפיכך, חדלה התובעת מכתיבת הספר. בתחילת שנת 2007, גילתה התובעת כי הנתבעים הוציאו לאור את הספר ולטענתה נכללו בו פרקים שכתב. מכאן תביעתה.

2. זכויות היוצרים בפרקים

התובעת נפגשה עם התובעים לצורך איסוף החומר שהיה דרוש לה לכתיבת הספר, כך גם אין חולק שהתובעת כתבה וערכה "פיילוט", אותו ביקשו הנתבעים (בעצת התובעת) להפיץ קודם להפצת הספר. אף הנתבעים סבורים שהתובעת השקיעה מאמץ כישרון ויצירתיות בכתיבת ועריכת פרקים בספר, אשר הועברו אל הנתבעים ו/או אל העורך רן זיו. נוכח ההלכה באשר למידת ההשקעה והמקוריות הדרושה לצורך זכות יוצרים, ניתן לראות בפרקים מהספר אותם כתבה וערכה התובעת כיצירה ברת הגנה. 

3. הבעלות ביצירה

הצדדים פעלו בהתאם להצעת המחיר שהוצעה, הגם שלא חתמו עליה (ראו בהקשר זה את סעיף 6 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). מהעדויות שפורטו לעיל, עולה כי לאחר משלוח הצעת המחיר פעלו שני הצדדים לקידום עריכת וכתיבת הספר. הנתבעים מצדם, פעלו לספק לתובעת חומרי גלם, בדרך של העברת חומר וקיום ראיונות, ואילו התובעת פעלה  לאסוף נתונים ומידע, לכתוב ולערוך את הפיילוט ופרקים נוספים. פעילות הדדית זו של הצדדים נמשכה מחודש נובמבר 2005 ועד לחודש אפריל 2006. לכך יש להוסיף, שהנתבעים הם שמימנו את הפקת הפיילוט ובכך גילו דעתם שהם מסכימים לשאת בהוצאות הכרוכות בהפצת הספר והכרוך בכך. נוכח כל אלה, בין התובעת לנתבעים השתכלל חוזה להפצת הספר, לפיו הנתבעים יישאו בהוצאות ובכלל זה שכרה של התובעת ואילו התובעת תעסוק בעריכה וכתיבה של החומרים המקצועיים שקיבלה מהנתבעים.

לא ניתן לראות באמור בהצעת המחיר הסכמה לשינוי ברירת המחדל בחוק הישן כי זכות יוצרים ביצירה שבוצעה על ידי עובד או נותן שירות שייכת למעסיק (שימו לב שברירות המחדל השתנו במסגרת החוק החדש – תומר אפלדורף). זאת ועוד – השיהוי בהגשת התביעה מלמד שבזמן אמת לא סברה התובעת שיש לה זכות יוצרים בפרקים שערכה וכתבה.

משאין לתובעת זכויות יוצרים אין מקום להיעתר לסעד לפיצוי ססטטוטרי ולמתן חשבונות (או לצו לתמלוגים) או לבחון את מידת ההעתקה שבוצעה בספר המושלם או באינטרנט. 

4. שכר עבודה

אולם, לתובעת מגיע שכר בעד עבודתה. בנסיבות המקרה הקונקרטיות, ובהתאם להסכמות בין הצדדים, הנתבעים חייבים לתובעת 16,600 ש"ח נכון ליום 31.5.2006. אמנם כביכול יש התיישנות על סכום זה אולם מקום בו בעל דין מודה בחוב, יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום ההודאה.

5. סוף דבר

הנתבעים חויבו בתשלום לתובעת בגין שכר עבודה וכן בהוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ש"ח בלבד.

 

לעיון בפסק הדין המלא – ת"א (מחוזי ת"א) 2964-09-13 שפרינגר נ' איזנפלד ואח' (17.3.2016)

(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.

הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.

הוכחת בעלות בתמונה

ביום 5.2.2016 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בצפת, מפי כבוד השופטת רבקה איזנברג, בת"א 52173-10-14 גרסטל נ' חדש בגליל עיתונות ופרסום בע"מ. באותו מקרה צלם טען כי העיתון הפר את זכויות היוצרים שלו בשלוש תמונות.

בית המשפט פסק כי התובע לא הוכיח כי התמונות שהוצגו בעיתון שייכות לו ודחה את התביעה.

פסק הדין בהליכי סיכום…

לעיון בפסק הדין המלא – לחצו כאן.

הפרת זכויות יוצרים בתוכנת ריווחית

ביום 27.1.2016 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי כבוד השופט יעקב שפסר, בתיק אזרחי 51479-03-14 ריווחית – תכנות עסקי 1999 בע"מ נ' איצקוב ואח'.

פסק הדין בהליכי סיכום…

לעיון בפסק הדין המלא – ת"א (מחוזי ת"א) 51479-03-14 ריווחית – תכנות עסקי 1999 בע"מ נ' איצקוב ואח'

שימוש הוגן בצילום

ביום 5.1.2016 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון, מפי כבוד השופט, סגן הנשיאה, ארז יקואל בת"א 48263-11-13 רונן נ' עמותת "תנו לחיות לחיות".

וזו עניינה של התביעה: תמונה שצילם התובע ובה נראה עוף דורס אוחז בטרף, פורסמה באתר הפייסבוק הרשמי של הנתבעת, לצד דיווח שעניינו התעללות בבעלי חיים. בדיווח מתוארת שיטת צילום, בה צלם התמונה קושר יונים חיות לקרקע על מנת שתשמשנה כפיתיון לעופות דורסים ומצלמם בעת אכילתם את הטרף החי.

התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעת, בעתירה לפיצוי בסכום של 100,000 ₪ תוך התמקדות בשתי טענות עיקריות. הראשונה, כי הפרסום מפר את זכויות היוצרים שלו בתמונה, לפי חוק זכות יוצרים התשס"ח – 2007. השנייה, כי המלל שפורסם לצד התמונה משליך את המעשים המתוארים עליו כצלם התמונה בהיותו מזוהה עמה ולכן הפרסום עולה כדי לשון הרע.

לעניין הטענה בדבר הפרת זכויות יוצרים, קבע בית המשפט כי הוא מקבל את הטענה כי התובע בעל זכויות יוצרים בצילום, אך אין מדובר בהפרה:

הוראות חוק זכות יוצרים מאפשרות עשיית שימוש הוגן ביצירה, ככזה שמותר לעשות בה על אף ההגנה עליה, גם ללא הסכמתו של היוצר או בעל הזכות. בית המשפט שוכנע כי מדובר בתמונה שפורסמה לשם הבעת ביקורת על שיטה נטענת של צילום התמונה, בסקירת שיטת הצילום הנוהגת בצירוף התמונה לשם המחשה ואף בדיווח הדומה לדיווח עיתונאי, לשם הבאת דבר המעשה הנטען לידיעת הציבור ולמיגור התופעה בהקדם האפשרי ובהיקף נרחב ככל הניתן. בית המשפט התרשם כי המטרה העיקרית של פרסום התמונה, הייתה לשם הגנה על בעלי חיים, באמצעות הבאת מעשה ההתעללות המשוער לידיעת הציבור הרחב, מהר ככל הניתן. בזכות צירוף התמונה לפרסום, ניתן למלל נופך מציאותי ורלוונטי, המייעל את החשיפה הציבורית, מסייע בגיוס דעת הציבור, מעלה את מודעותו ועשוי להביא למיגור התופעה באופן מיידי.

הנתבעת עשתה שימוש בתמונה כדי להביא לתוצאה מידית של הפסקת אותה פעולה פוגענית נטענת באמצעות גיוס דעת הציבור. מדובר בדיווח חירום, שיש לפרסמו ללא דיחוי כדי להשיג את מטרתו העיקרית וכל עיכוב בפרסומו, כאמור, עלול לגרום לפגיעה נוספת בבעלי חיים בעקבות העדר מודעות ציבורית מיידית. 

בנוסף, קבע בית המשפט כי לא הופרה זכותו המוסרית של הצלם: בנסיבות העניין הייחודיות של הפרסום כולו, לא ברור מה העניין הממשי של התובע במתן קרדיט על תמונה המציגה עוף דורס האוחז ביונה על הקרקע, כאשר המלל המצורף לה עניינו בהתעללות בבעלי חיים. גם לנוכח אופיו של קהל הנחשפים לפרסום, התובע לא הוכיח כי אותם פעילים או מתעניינים בדבר זכויות בעלי חיים, הם הקהל אליו הוא מפנה את יצירותיו בבואו להציען לשימוש מסחרי. יתרה מכך, לא הוכח שהתמונה מוצעת או הייתה מוצעת בעבר למכירה או שיש לה ערך שוק כלשהו.

לסיכום – תביעת הצלם נדחתה. התובע חויב בהוצאות מתונות של 5,000 ש"ח בלבד. 

לעיון בפסק הדין המלא – לחצו כאן.

(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.

הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.

הוכחת זכויות יוצרים

ביום 30.12.2015 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מפי כבוד השופטת רונית פינצ'וק אלט בת"א 9866-02-13 אבו עג'אג' נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ.

במרכזה של התובענה עומדת כתבה ששודרה אצל הוט שעניינה תופעה שרווחה באותה עת במגזר הבדואי של החזקת נשק לא חוקי ושימוש בו כחלק מקרבות בין משפחות, ובמסגרתה שולבו צילומים מחתונתו של התובע. התובע טוען למשמעויות המשתמעות מההקשר בו שובצו הצילומים מחתונתו בכתבה, משמעויות שלשיטתו, יש בהן בכדי לפגוע בשמו ובשם משפחתו. התובע טוען כי משקל נוסף ומצטבר יש ליתן לעובדה שהשימוש שעשו הנתבעות בצילומי חתונתו, נעשה ללא הסכמתו, וחרף העובדה שזכויות היוצרים בקטעים אלו נמצאות בבעלותו. הנתבעות כופרות בטענות התובע. לטענתן, אין באמור בכתבה משום פרסום לשון הרע. כן, גם אם נקבל את הטענה שיש בדברים האמורים משום פרסום לשון הרע, אזי לנתבעות עומדות הגנות מוח חוק איסור לשון הרע. באופן דומה, כופרות הנתבעות בטענות התובע בדבר פגיעה בפרטיותו נוכח העובדה שהחתונה אירעה בשטח ציבורי, תחת כיפת השמיים. כן טוענות הנתבעות כי אין לתובע זכויות יוצרים בסרטון, וגם אם נצא נניח כי קיימות לו זכויות שכאלו, אזי השימוש שעשו הנתבעות, נכנס לגדר "שימוש מותר" על פי חוק זכויות יוצרים.

עיקר פסק הדין מתנתח את טענת לשון הרע. אך בקשר לזכויות היוצרים בסרטון החתונה, ולשאלה למי שייכות זכויות היוצרים למזמין או ליוצר קבע בית המשפט כי אין בידיו של התובע כל מידע שיכול לשפוך אור אודות פרטים מהותיים של העסקה, כמו גובה הסכום ששולם או לגבי הסכמות אחרות שאליהם הגיעו היוצר והמזמין. לכן התובע לא הוכיח כי זכויות היוצרים בצילומים שייכות לו ומתייתר הדיון בשאלת הפרתן על ידי הנתבעות.

לעיון בפסק הדין המלא – לחצו כאן

(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.

הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.

זכויות יוצרים במפה

ביום 2.12.2015 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מפי כבוד השופטת רונית פינצ'וק-אלט בת"א 42711-01-13  סופר – מיפוי בע"מ נ' גבאי. אותו עניין עוסק בטענה להפרת זכויות יוצרים במפה.

התובעים עוסקים ביצירת והפקת מפות ובכלל זה מפת "ישראל – מפות נחלים". הנתבע עשה שימוש במפה בסרטון מסחרי שהפיק. הנתבע הוא עוסק פטור בעל מחזור מכירות נמוך של כ-10,000 ש"ח בשנה.

הסרטון הוא באורך של כדקה והמפה מופיעה בו כ-10 שניות. התובעת לא הביאה אסמכתא כלשהי לסכומים שבהם היא נוהגת להתיר את השימוש במפה. במסגרת חומר הראיות שהגישה הציגה התובעת פניות מגורמים שונים להשתמש בחומרים שלה לצרכי הוראה, ובכל אותם מקרים תשובתה הייתה שהיא מתירה את השימוש וכל שנדרש היה מתן "קרדיט" לתובעת. לפיכך לא הובאו ע"י התובעת אסמכתאות על שווי השימוש שניתן להסתייע בו לקביעת הפיצוי. לצורך קביעת שיעור הפיצוי יש לקחת בחשבון כי המפה הופיעה מספר שניות מועט במסגרת הסרטון; שהמטרה שבהצגת המפה לא הייתה קשורה באופן כלשהו לתוכנה המרכזי של המפה, היינו לנחלים המצוינים בה, אלא בהצבעה כללית לכיוון דרום הארץ – אילת; המפה הופיעה לשניות מעטות ואז הופיעה כשהיא מכוסה חלקית על ידי הכותרות של הסרטון וגם אותו חלק ממנה שנראה לעין היה מטושטש; כי המפה הוסרה באופן מיידי מאתר האינטרנט לאחר דרישה מאת התובעת, וגם קודם לכן הייתה באתר כ- 10 ימים בלבד. כן יש לקחת בחשבון כי השימוש שעשה הנתבע במפה לא גרע מערכה או מיכולתה של התובעת להשיא ממנה רווחים, וכן כי הגם שהסרטון הופיע באינטרנט, ככל הנראה מספר הצפיות בו לא היה רב (וגם אלה התרכזו בנתונים אחרים שבסרטון ולא בתוכן המפה), וכן מהעובדה שהנתבע "התעשר" באופן מצומצם ביותר מהסרטון בכלל.

על כן, כך קבע בית המשפט, הפיצוי בגין הפרת הזכות הכלכלית והזכות המוסרית, ביחד, הוא 750 ש"ח (ובהמשך פסק הדין נרשם 800 ש"ח, ולא ברור מה מהם הוא הסכום שנפסק).

לעיון בפסק הדין המלא – ת"א 42711-01-13

(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.

הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.