זכויות יוצרים בקמפיין פרסומי

ביום 15.11.2016 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (פסק דין חלקי – בעניין החבות), מפי כבוד השופטת ד"ר דפנה אבניאלי, בת"א 48664-11-12 זרמון DDB בע"מ נ' חומסקי ואח'.

פסק הדין בהליכי סיכום… לעיון בפסק הדין לחצו כאן

 

זכויות יוצרים בשרטוטים אדריכליים ראשוניים

ביום 25.10.2016 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי כבוד השופטת ד"ר דפנה אבניאלי בת"א 10097-07-13 קידר ואח' נ' האוניברסיטה העברית ירושלים ואח'. אותו עניין עוסק בשאלה אם הופרו זכויות היוצרים של האדריכלית אשר שרטטה שירטוטים ראשוניים של מבנה קיים והפרויקט הושלם על ידי אדריכל אחר מבלי לתת לה קרדיט.

וכך נקבע בפסק הדין:

הרקע

בני משפחת פולק,  תושבי העיר סנטיאגו בצ'ילה, ביקשו לכבד את זכר אביהם המנוח ולהקים  פרויקט חינוכי – מוזיאון להוראת ההיסטוריה של העם היהודי – בעירם. לשם תכנון ועיצוב המוזיאון, פנו השניים לאוניברסיטה העברית בירושלים על מנת שזו תסייע בהקמת הפרויקט.

עיצוב ותכנון הפרויקט הוטל על התובעת והנתבעת שכנגד, אדריכלית במקצועה, אולם הפרויקט לא קרם עור וגידים, ולימים קידר פוטרה מתפקידה והפרויקט הוקם באמצעות אחרים.

עתה תובעת קידר את האוניברסיטה וגורמים נוספים המעורבים בפרויקט בגין הפרת זכויות יוצרים בתוכניות המוזיאון. על פי הנטען, הנתבעים עשו שימוש בתכניותיה, לצורך תכנון ועיצוב המוזיאון, תוך שינוי התוכניות ללא הסכמתה ומבלי להזכיר את שמה ותרומתה לפרויקט. כמו כן, לא שולם לה מלוא השכר המוסכם בגין חלקה בפרויקט.

מטעם האוניברסיטה הוגשה תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהתנהלותה של קידר ומחדליה בביצוע הפרויקט, עד למועד פיטוריה.

זכויות יוצרים?

בית המשפט קבע שהתוכניות שהכינה קידר אינן מהוות יצירות מוגנות בזכויות יוצרים. אין מדובר ביצירות אדריכליות או אומנותיות, שכן על מנת שתכנון יחשב כיצירה יש צורך בסממן מקורי–אמנותי, פרי מחשבתו של בעל היצירה. לא די בתכנון מבנה (או עיצוב פנים המבנה) כדי שהתכנון יחשב יצירה. בהתאם, לא די בעובדה כי אדריכל ערך "סקיצה ראשונית" של מבנה או עיצב פנים מבנה, על מנת שאלה יחשבו כיצירה מוגנת על פי חוק זכות יוצרים, אלא אם הוכח מוטיב המקוריות והאומנותיות בבסיס יצירתו. 

בענייננו, מדובר במבנה קיים, אשר הוסב במסגרת הפרויקט ממבנה טוהרה למוזיאון. הדרישה מקידר הייתה לעיצוב החלל הפנימי של המבנה, על מנת להתאימו למטרות הפרויקט, וזאת בהתאם לקווים מנחים שהוצגו לה מטעם האוניברסיטה ופולק, ועפ"י דרישות טכניות וקונספטואליות של המעצבים והיועצים התכנוניים. לרשות קידר עמדו תכניות האדריכל המקומי למבנה, וכן צוות צ'ילאני מקומי למתן ייעוץ והכוונה על נהלי העבודה והדרישות הנהוגות בצ'ילה.

למעשה, למעט חלוקת החלל הפנימי במבנה המוזיאון לארבעה חדרים אשר נראה כי מוסכם על הצדדים כי היה זה רעיון של קידר, עולה כי תכנון ועיצוב פנים המוזיאון ויתר מייצגי הפרויקט, אינם נושאים את חותמה הבלעדי של קידר, וספק אם מקורם ברעיונות ובאלמנטים עיצוביים-תכנוניים-מקוריים פרי מחשבתה של קידר. משמעות הדבר היא, כי גם אם יש ממש בטענתה של קידר, כי הגישה תכניות ראשוניות של  חלוקת החלל הפנימי במוזיאון, מיקום מרכזיית המחשבים השולטים במוזיאון, יצירת מעבר מינימלי ומרוכז של מערכת המיזוג והנמכת תקרה, ומיקום דלתות המוזיאון –  מכאן ועד לקביעה כי תכניות אלה עונות להגדרת החוק ליצירה מוגנת, כל שכן כי לקידר זכות יוצרים בהן ובתוצאה הסופית שהובילה להקמת המוזיאון, הדרך ארוכה.

ממילא – גם לו היו זכויות יוצרים ביצירות – הן שייכות לאוניברסיטה

עוד קבע בית המשפט, כי גם אם תוכניות קידר היו יצירות הזכאיות להגנת זכויות יוצרים, אזי לאור ההסכמים המפורשים בינה לבין האוניברסיטה, זכויות היוצרים שייכות לאוניברסיטה. הלשון תוחמת את גבולות פרשנות החוזה. התוספת להסכם אינה מבטלת את ההסכם אלא אך מעדכנת את שכרה של התובעת בו.

הזכות המוסרית

הזכות המוסרית המעוגנת בסעיפים 45 ו-46 לחוק זכות יוצרים, היא זכות אישית, המעניקה תוקף לקשר המיוחד שבין יוצר ליצירתו. הזכויות העיקריות המרכיבות את הזכות המוסרית הן הזכות לייחוס, המבטיחה כי היצירה תיוחס ליוצרה, והזכות לשלמות היצירה, המבטיחה את זכות היוצר להתנגד לסילוף, פגימה, שינוי צורה או פעולה פוגענית ביצירתו אשר יש בה כדי לפגוע בכבודו או בשמו.

מכיוון שהיצירות אינן זכאיות להגנה אין היוצרת זכאית לזכויות מוסריות. אולם, גם אם היו היצירות זכאיות להגנה, האם נפגעה זכותה של התובעת? בית המשפט ענה לשאלה זו בשלילה.

בית המשפט סבר שאין בעבודתו של האדריכל החדש והשינויים שביצע בתכניות המוזיאון בגדר "סילוף" או "פגימה" ביצירה, הפוגעים בזכותה המוסרית של קידר, ונראה כי היו סבירים בנסיבות העניין. השינויים עליהם הצביעה קידר בתביעתה, כדוגמת "שינוי מעבר חיצוני דרך הקטנת הממוריאל; יציאה מחדר "הרצל" לאזור הממוריאל" או "שינוי דלתות המחסן/ארון דימרים/חשמל" אינם מהווים פגיעה באופייה של היצירה או באיכותה, ואינם פוגעים בכבודה ובשמה הטוב של קידר, באופן המקנה לה זכות לפיצויים בשל פגיעה בזכותה המוסרית. בית המשפט שוכנע, כי השינויים שבוצעו לא היו שינויים במבנה האדריכלי באופן "שפוגע במרבית מרכיביו היצירתיים" או באופן הגורם ל"פגיעה באיכויות ארכיטקטוניות המעניקות [ליצירה] את אופיה כיצירה". הדברים נכונים במיוחד לאור העובדה שמדובר היה בסקיצות ראשוניות בלבד – סקיצות שלא היה ביטוי לאיכויות ארכיטקטוניות מיוחדות, פרי יצירתה של קידר.

עם זאת ואף בהעדר זכויות יוצרים לקידר ביצירה, בית המשפט סבור כי נפל פגם בהתנהלות האוניברסיטה בכל הנוגע לאזכור שמה של קידר ותרומתה לפרויקט, העולה כדי הפרת התחייבותה המפורשת בסעיף 5 להסכם. יש להבחין בין הזכות המוסרית ביצירה ובין חוסר תום הלב מצד האוניברסיטה והפרת התחייבויותה המפורשת, באי מתן הקרדיט הראוי לקידר על תרומתה לפרויקט, שהרי אין חולק כי תכניותיה (או לכל הפחות חלקן) שימשו כבסיס להקמת המוזיאון בסופו של יום. אפילו אם סברו הנתבעים כי קידר אינה מקצועית דיה, וכי התכניות פרי ביצועה אינן מספיקות לשם ביצוע הפרויקט, אין חולק כי קידר השקיעה מזמנה ומרצה בהכנת התכניות, וכי תכניות אלו בשינויים המתחייבים היוו חלק מעבודת אדריכל בצלאל ויתר המעורבים בהקמת המוזיאון. מדובר בהפרה חוזית. 

על כן, נקבע כי האוניברסיטה חייבת פיצוי לקידר בסך 30,000 ש"ח בגין אי מתן קרדיט (זכות חוזית). בנוסף, בית המשפט חייב את האוניברסיטה להוסיף את שמה של התובעת כמשתתפת בפרויקט באתר האינטרנט של המוזיאון  והוראה לאוניברסיטה לשלם לקידר שכר טרחה והוצאות בסכום כולל של 10,000 ש"ח.

 

(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.

הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.

הפרת זכויות מוסריות בשידור רדיופוני

ביום 18.10.2016 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מפיו של כבוד השופט עזריה אלקלעי בת"א 52846-05-14 רולנד נ' מדינת ישראל. אותו עניין עוסק בשאלה אם הופרו זכויותיה המוסריות של התובעת (הזכות לקרדיט) אם בתחנת הרדיו גלגל"צ נתנו קרדיט רק ללהקת מיומנה, תוך שהשמיטו את שם התובעת, וזאת אחרי שפנתה אליהם בדרישה למתן קרדיט מלא.

וכך הכריע בית המשפט:

  1. התובעת מבססת את זכותה להקראת שמה ואת הטענה לפיה הנתבעת הפרה את זכותה המוסרית על הוראות חוק זכויות מבצעים (ולא חוק זכות יוצרים).
  2. עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת –
    1. הנתבעת פנתה ללהקת "מיומנה" בבקשה להפיק גרסת כיסוי לשיר "פומפיי" כדי שגרסה זו תשודר במשדר המיוחד אותו קיימה הנתבעת ביום 27/12/13 לרגל שידורו של המצעד השנתי הלועזי.
    2. הנתבעת לא פנתה בכל צורה שהיא לתובעת, לא התקשרה עמה או התחייבה בפניה בכל צורה לתת לה קרדיט בשידור.
    3. להקת "מיומנה" פנתה לתובעת בבקשה להפיק, לעבד ולשיר ביחד עם חברי הלהקה את גרסת הכיסוי לשיר "פומפיי" .
    4. הובהר לתובעת ע"י נציגי "מיומנה" כי היא לא תקבל כל תמורה כספית בגין עבודתה בביצוע, בעיבוד ובהפקת השיר, אולם בית המשפט שוכנע כי התובעת ציפתה לזכות להכרה והוקרה בדמות של אִזכור שמה ומתן קרדיט במועד השמעת השיר, שאם לא כן – לא הייתה כל סיבה כי תסכים לביצוע השיר בלא כל תמורה.
    5. הייתה הבנה בין התובעת ובין "מיומנה" כי התובעת תקבל קרדיט כמבצעת ביחד עם "מיומנה" וכי התובעת הבינה משיחתה עם נציגת "מיומנה" כי היא תזכה לקרדיט בעת השמעת השיר, אם כי התובעת, סמכה על דברי נציגת מיומנה ולא טרחה לתמוך הסכמה זו בתיעוד כזה או אחר ולא התנתה את הסכמתה לבצע את השיר בהתחייבות מפורשת מצד הנתבעת לתת לה קרדיט. הבנה זו בין מיומנה לתובעת אינה מחייבת את הנתבעת בדבר. 
    6. קובץ נשמע שהועבר לנתבעת כולל קרדיט לתובעת.
    7. בפעמיים שבהם הושמע השיר על ידי הנתבעת (פעם אחת במסגרת הקדימונים ופעם נוספת במסגרת המצעד עצמו) לא ניתן קרדיט לתובעת בשידור, אלא שניתן קרדיט ל"מיומנה" בלבד.
    8. הוכח בפני בית המשפט כי לפני השידור ידעו העורכים והמפיקים האחראיים על הפקת המצעד הלועזי השנתי אצל הנתבעת כי השיר מבוצע על ידי "מיומנה ורונית רולנד", והוכח בפני כי נעשו מספר פניות לנתבעת, לפני שידור המצעד השנתי, כדי לבקש במפורש את אִזכור שמה של התובעת בשידור, וזאת לאחר ששמה לא אוזכר בעת שידור הקדימון.
    9. עורכי המשדר החליטו שלא לכלול את שמה של התובעת כאחת ממבצעות השיר, וזאת משיקולי עריכה ובסברם כי די להזכיר את שמה של "מיומנה", אותה ראו, לדבריהם, כמבצעת העיקרית של השיר.
    10. רשימת קרדיטים מלאה פורסמה בעמוד ה-"YouTube", המלווה את התוכנית, ובו אוזכר שמה של התובעת כמבצעת, כמפיקה וכמעבדת.
  3. האם יש חובה לתת קרדיט למבצע השידור ובאיזה היקף? פרשנות פשוטה של לשון החוק מלמדת כי לזמר המבצע שיר, זכות כי שמו ייקרא על כל ביצוע שנעשה על ידו, לרבות בעת שידור הביצוע, ובנוסף, זכותו של מבצע היא ששמו ייקרא על כל שיעתוק או טביעה. לעניין ההיקף – מדובר בהיקף ובמידה המקובלים לאותו עניין: מקום בו משודרת תוכנית השמעת שירים ברצף, בלא כל קריינות, הרי שלפי המקובל והנהוג באותו עניין, אין מקום או צורך כלשהו להקריא את שמות המבצעים או מי מהם. כך גם כאשר משודרת תוכנית שבה מושמעים שירים ועל פי החלטת המערכת ועל פי הנהוג מציינים את שם הזמר/ים/ הלהקה, המהווים חלק מהמבצעים, ואין מקריאים את שמות הנגנים, המלחינים, העורכים, הרי שיהיה בכך די כדי לענות לדרישה של "ההיקף במידה המקובלת באותו עניין".
  4. יחד עם זאת, בעניינו ברור מהו ההיקף והמידה המקובלים – במצעד הלועזי השנתי נהוג להקריא את שמות הזמרים המבצעים של השירים ולתת להם קרדיט, ולפיכך השמעת שמות הזמרים בלא שמות מבצעים אחרים (כמו נגנים) עונה על דרישת החוק לפי המקובל באותו עניין. משהמקובל הוא להקריא את שמות הזמרים המבצעים, לא היו עורכי התוכנית רשאים להשמיט את שמה של התובעת, כאחת מהזמרים המבצעים, והשמטת שמה מהווה, בנסיבות העניין, פגיעה בזכותה המוסרית של התובעת.
  5. אין די במתן קרדיט בדף היו-טיוב של גלגל"צ.
  6. הפיצוי המגיע לתובעתסעיף 5 לחוק זכויות מבצעים קובע: "למבצע שזכותו לפי חוק זה הופרה יהיו כל התרופות האזרחיות המוקנות לפי כל דין לבעל זכות יוצרים שזכותו הופרה, בשינויים המחוייבים". לפי חוק זכות יוצרים מדובר בהפרה בודדת, על אף שמדובר בשתי השמעות.
  7. הנזק שנגרם לתובעת הוא נזק של פגיעה בשמה, ברגשותיה ובכבודה המקצועי, שכן התובעת חשה, כי מתייחסים אליה בזלזול ובחוסר הערכה; תחושה שהרגישה בצדק, לאור עמדת הנתבעת, כפי שבאה לידי ביטוי, הן במסגרת הבאת הראיות, הן במסגרת הסיכומים, מהם נבע כי הנתבעת לא ראתה את התובעת כראויה לאִזכור שמה כמבצעת לצידה של "מיומנה" "משיקולי עריכה" בהיותה אנונימית ובלתי מוכרת ומאחר ואינה מעניינת את המאזינים.
  8. הטענה, לפיה די במתן קרדיט ללהקת מיומנה כדי לקיים את מצוות החוק, מהווה כדברי בית המשפט העליון בעניין קימרון "בזיון ולעג לרש" ובטענה זו יש כדי להעליב עוד יותר מאשר אי האזכור המקורי, בגינו הוגשה התביעה.
  9. בהשמטת שמה של התובעת במקרה שבפני חטאו עורכי הנתבעת בחטא היוהרה עת החליטו "משיקולי עריכה" שלא לתת קרדיט לתובעת כמבצעת לצידה של מיומנה שכן "מיומנה" יותר מעניינת בעוד שהתובעת הינה זמרת אנונימית שאינה מוכרת למאזינים.
  10. התנהלות מסוג זה יש בה כדי לפגוע בתובעת, להעליב אותה וליצור אצלה את התחושה כי שמה אינו מפורסם או חשוב דיו כדי להיות מוקרא כאחד מהזמרים, כאשר היה ברור לעורכי התוכנית שהתובעת היא אחת מהזמרים ויוצרת השיר, וזאת אף לאחר שנדרשו במפורש להקריא את שמה ולתת לה קרדיט.
  11. אין ספק כי הנתבעת רשאית לשקול שיקולי עריכה כאלה ואחרים ולהפעיל שיקול דעת מקצועי, ואף לקבוע את אופי התוכנית, אולם בית המשפט אינו סבור כי מקום שבתוכנית מסויימת הוחלט ע"י העורכים לתת קרדיט, ובפועל גם ניתן קרדיט, לזמרים המבצעים את השיר (להבדיל מהנגנים או מיוצרים אחרים של השיר) רשאים עורכי התוכנית להפלות "משיקולי עריכה" חלק מאותו סוג מבצעים (זמרים) להם ניתן קרדיט באותה תוכנית, ולקבוע בשרירות ליבם, באיצטלה של שיקולי עריכה, למי מאותם היוצרים מאותו הסוג יינתן קרדיט ולמי לא יינתן. בעשותם כן, הם מפרים את חוק זכויות מבצעים ופוגעים בזכותו המוסרית של הזמר שלא ניתן לו קרדיט בשידור.
  12. אשר על כן, חויבה הנתבעת בפיצויים בסך 50,000 ש"ח וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח. 

(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.

הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.

על מדגמים וזכויות יוצרים

ביום 31.7.2016 ניתן פסק דינו החלקי של בית משפט המחוזי מרכז, מפי כבוד השופט בינמין ארנון בתיקין שבין דיאליליט בע"מ ואברהם הרר (ת"א 4951-08-07, 2081-08-07 ו-32621-11-11) העוסקים בטענות של הפרת מדגמים וזכויות יוצרים.

פסק הדין בהליכי סיכום…

האם קיימת חובה למתן קרדיט לתמונה במודעת פרסומת?

ביום 4.7.2016 ניתן פסק דינו של בית משפט השלוםפ בעפולה, מפי כבוד הרשמת הבכירה רביע ג'באלי בתא"מ 24962-11-14 שריר ואח' נ' נירית זרעים בע"מ ואח'.

באותו עניין תבע הצלם חברה שעשתה שימוש בתמונה שצילם (תמונתו של שר הביטחון דאז עמיר פרץ מביט על תרגיל צבאי דרך משקפת סגורה) במודעת פרסומת מטעמה, וטען כי זו הפרה את זכויותיו המוסריות ביצירה. יצוין כי התובע ויתר על טענות בדבר הפרת זכויות יוצרים כלכליות ביצירה, שכן הוא צילם את היצירה במסגרת עבודתו, ולכן הזכויות בזכויות הכלכליות שייכות למעביד.

הנתבעת טענה, בין השאר, כי היא רכשה את היצירה מאיגוד התמונות AP ולא נהוג ליתן קרדיט לתמונה במודעת פרסומת.

בית המשפט קבע שקרדיט יש ליתן בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין. אין מדובר בזכות מוחלטת. מהראיות עולה ש AP אינה מחייבת מתן קרדיט לצלם ודבר זה אף אינו מעוגן בהסכם רכישת היצירה. כמו כן, הובאו ראיות לכך שלא נהוג או מקובל לתת קרדיט לצלם תמונה על גבי מודעת פרסום.

עוד דן בית המשפט אם הנתבעת ערכה את התמונה ופגעה בשמו הטוב או בכבודו של היוצר: בית המשפט קבע שהתמונה לא נערכה ביחס לתמונה שקיבלה מ-AP. בנוסף, התובע לא עמד בנטל ההוכחה כי התקיימה פגיעה בכבודו או בשמו הטוב עקב שינוי יצירתו.

סוף דבר

התביעה נדחתה. התובע חוייב בהוצאות הנתבעת בסך 7,000 ש"ח ואילו הנתבעת חויבה בהוצאות צד ג' בסך 5,500 ש"ח.

צ'רלטון חכמים על חלשים

באתר משרדנו פורסם מאמר חדש בנוגע לתביעות צ'רלטון – "תביעות צ'רלטון: חכמים על חלשים".

המאמר עוסק בפעילות השיטתית של צ'רלטון "לאכוף" זכויות, גם כנגד גופים אשר ברור כי הם אינם מפרים כל זכות. שיטה זו מניבה לצ'רלטון כספים מרובים, שכן מדובר בגופים זעירים שעלות ניהול ההליך מול צ'רלטון גבוהה מלשלם לה סכומי כסף "בפשרה".

הינכם מוזמנים לקרוא ולשתף.

לייעוץ בנוגע לדרכי ההתמודדות מול צ'רלטון הינכם מוזמנים לפנות אלינו בטלפון 03-6910042 או במייל ולתאם פגישה במשרדנו ברח' אבן גבירול 76 בתל אביב. לדף יצירת קשר לחצו כאן.

זכויות יוצרים בצילום מזג אויר

ביום 19.5.2016 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום, מפי כבוד השופט אהוד שוורץ, בת"א 11451-03-15 כרמון ואח' נ' קו מנחה שירותי מידע ותקשורת בע"מ ואח'. עניינה של התביעה בשימוש לא מורשה בצילום שצילם התובע בנוגע לאירוע מזג אויר, וכן בהוצאת דיבה ולשון הרע.

וכך קבע בית המשפט בנוגע לשאלת זכויות היוצרים:

(1) העובדה כי התמונה הועלתה לאינטרנט, באופן המאפשר גישה לכל גולש ברשת, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זכויות התובע בתמונה. לתובע זכויות יוצרים בצילום שצילם.

(2) הנתבעים 2 ו-3 פנו לצלם אחר וביקשו את אישורו לעשות שימוש בתמונה. אישור זה שניתן על ידי הצלם מספק ביחס לאותו שלב, ולא ניתן היה לצפות מהנתבעים לבצע חקירה מקיפה נוספת מעבר לבדיקה שבוצעה.

(3) בית המשפט קיבל את טענות העובדה של נתבע מס' 4 בנוגע לדרך בה יצירת הצילום של התובע התגלגלה לידיו, וקבע כי העלאת הצילום לפייסבוק הציבורי שלו לא נועדה למטרות רווח. ביחס לנתבע זה, קבע בית המשפט שהתובע, באופן שהעלה את התמונה בפורום רב משתתפים, וכאשר לנתבע לא היה כל יסוד להניח שנדרש אישורו לענין זכות היוצרים, וכאשר הגיעה אליו במסגרת קבוצת ווטסאפ של מתענינים בתחום, בה מועלים מדי פעם תמונות מסוג זה, ולא נדרש קרדיט בגינן, שהתובע, הגם שבעל הזכות בתמונה, זנח את זכותו בענין.

(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.

הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.

הפרה עקיפה של זכויות יוצרים

ביום 18.4.2016 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה, מפי כבוד השופט אמיר סלאמה, בת"א 7492-03-15 אוצר המשפט הוצאה לאור בע"מ נ' גנון. אותו עניין עוסק במכירתו של ספר שהתברר כי מדובר בעותק המפר את זכויות היוצרים של התובעת.

1. הרקע לתביעת זכויות יוצרים

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת היא בעלת זכות יוצרים בספר הנקרא "פירוק שיתוף במקרקעין בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני". לטענתה, הספר האמור הוצא לאור על ידה כשהוא מאוגד באוגדן מהודר, וכך סופק לקהל לקוחותיה. נטען שביום 18.1.15, מכרה התובעת לעורכת הדין אורה מרקוזה את הספר, כשהוא מאוגד באוגדן מהודר. לאחר מספר ימים יצרה עו"ד מרקוזה קשר עם התובעת ומסרה לה, כי היא כבר רכשה בעבר את הספר, וכי היא בטעות הזמינה אותו שוב. נטען, כי לאחר בירור מצאה התובעת שהיא לא מכרה את הספר בעבר לעו"ד מרקוזה, וכי בעקבות כך התברר שהספר שנרכש על ידי עו"ד מרקוזה בעבר הינו ספר מזויף, אשר נכרך בכריכה רכה, כאשר התובעת מעולם לא הוציאה לאור את הספר כשהוא כרוך באופן זה. לטענת התובעת, מבירור עם עו"ד מרקוזה עלה, כי היא רכשה את הספר המזויף מספר חודשים קודם לכן, מהנתבעת. בכתב התביעה נטען, כי הספר שנמכר על ידי הנתבעת לעו"ד מרקוזה הוא "עותק מפר" כמשמעותו בחוק, וכי הנתבעת הפרה את זכות הנתבעת כאמור בסעיפים 12 ו- 48 לחוק. התובעת ביקשה פיצוי של 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק, כקבוע בחוק.

מנגד – הנתבעת לא מסרה גרסה פוזיטיבית לעסקה בינה לבין עו"ד מרקוזה.

2. זכויות יוצרים בספר

מדובר בספר העונה על הגדרת יצירה מוגנת לפי סעיף 4 לחוק. הספר עוסק בתחום משפטי של פירוק ושיתוף במקרקעין בבתי משפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבני, והוא מורכב ממספר פרקים בהתאם לנושאים שונים, כאשר בכל פרק יש ניתוח של נושא הפרק, וזאת בהסתמך על פסקי דין שונים המוזכרים בכל פרק.  מדובר בהחלט ביצירה מקורית, ולא סתם בציטוט מתוך פסקי דין כפי שניסתה הנתבעת לטעון בעדותה. המחברת מנתחת סוגיות שונות, משווה בין פסיקה ומנתחת את הפסיקה, וגם מסיקה מסקנות ביחס למצב המשפטי בכל סוגיה בה דנים בפרקים השונים, כך שמדובר בהחלט ביצירה מקורית אשר יכולה לחסות תחת הגנת חוק זכויות יוצרים.

העותק המפר נושא את אותה כותרת בדיוק של הספר מושא התביעה. הספר מכיל בדיוק את אותו מלל של הספר מושא התביעה; את אותו מספר עמודים; את אותם פרקים בהתאם לסדרם; ובאופן כללי ניתן לומר כי תוכנו זהה לחלוטין לתוכן הספר שחובר ע"י עו"ד איריס מרקוס. ההבדל (העיקרי) ביניהם זה בכריכה – בספר המקורי כריכת אוגדן ובעותק המפר – כריכה רכה.

3. הפרת זכויות היוצרים בספר

התובעת לא הוכיחה שהנתבעת העתיקה את הספר. מאידך, הוכח במידה הנדרשת, כי הנתבעת הפרה באופן עקיף את זכויותיה של התובעת בספר, ע"י מכירתו לאחר.

סעיף 48 לחוק זכות יוצרים הנושא את הכותרת "הפרה עקיפה של זכויות יוצרים" קובע כך –

"העושה אחת מהפעולות האלה בעותק מפר של יצירה, מפר את זכות היוצרים, אם בעת ביצוע הפעולה, ידע או היה עליו לדעת כי העותק הוא עותק מפר:

(1) מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה;

(2) החזרה למטרה עסקית;

(3) הפצה בהיקף מסחרי;      

(4) הצדה לציבור בדרך מסחרית;

הפרה של זכות יוצרים לפי סעיף זה, כוללת בחובה שני יסודות (בהשאלה מהדין הפלילי) – "יסוד עובדתי" המתבטא בביצוע אחד מהפעולות המנויות בסעיף בעותק מפר; ו- "יסוד נפשי" המתבטא בכך שמבצע הפעולה ידע, או היה עליו לדעת, כי העותק הוא עותק מפר.

היסוד העובדתי – מחומר הראיות עולה, כי הנתבעת הפרה את זכות הנתבעת בספר, עת מכרה אותו לעו"ד מרקוזה.

היסוד הנפשי – כאשר מוכח שאדם מכר לאחר עותק מפר של יצירה, הדבר המינימאלי שיש לצפות ממנו הוא למסור גרסה ביחס למקור ממנו הגיע לידיו העותק המפר, בין היתר, כדי לאפשר לבחון את הנסיבות בהן קיבל המוכר את העותק המפר לידיו, ואת השלכתן על בחינת ידיעתו ו/או יכולתו לדעת אודות העובדה שהוא מוכר עותק מפר.הנתבעת כשלה כישלון חרוץ בנקודה זו. התנהלותה של הנתבעת בעניין זה יוצרת חזקה ראייתית, ולפיה הספר נרכש על ידה בנסיבות בהן היא ידעה, או למצער עצמה עיניה מלדעת, כי מדובר בעותק מפר.

לא ברור כיצד זכרה הנתבעת מהיכן רכשה ספר שאת עצם היותו בידיה היא לא זכרה, והכל בשים לב לכך שהיא אישרה, כי בהודעתה במשטרה נמסר על ידה שהיא עובדת עם מספר ספקים. הסבריה של הנתבעת בנקודה זו היו רחוקים מלשכנע.

4. גובה הפיצוי הראוי

במקרה דנן, ההפרה שהוכחה בפני בית המשפט מתבטאת במקרה אחד בו מכרה הנתבעת עותק אחד של הספר לעו"ד מרקוזה, ככל הנראה, בכמה מאות שקלים. בהקשר זה יש לציין, כי מחירו של הספר המשווק על ידי התובעת עומד על 398 ₪. יודגש, כי לא הוכח מקרה אחר של מכירת הספר בידי הנתבעת מלבד המקרה הנוגע לעו"ד מרקוזה, ולא הוכח, כי הנתבעת רכשה מצדדים שלישיים כלשהם עותקים מלבד הספר ת/2, ו/או שהיא החזיקה במספר יחידות של העותק המפר.

מבלי להמעיט בחומרת הפרת זכות התובעת, מדובר במקרה דנן בהפרה הנמצאת על הסקאלה הפחות חמורה מבחינת ספקטרום ההפרות האפשריות, שהתבטאה ברכישת עותק מפר אחד מצד שלישי ומכירתו לאחר, כאשר מדובר בהיקף הפרה נמוך, אשר התבטא באירוע אחד שהוכח , של מכירת הספר לאחר, והכל כאשר אין הוכחה שהפרה זו גרמה לתובעת נזק של ממש.

סיכומו של דבר, בית המשפט קבע פיצוי לתובעת בסך 7,500 ש"ח בתוספת 4,500 ש"ח שכר טרחת עורכי דין ו-2,000 ש"ח הוצאות משפט.

(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים.

הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.

לעיון בפסק הדין המלא – ת"א (שלום חד') 7492-03-15 אוצר המשפט הוצאה לאור בע"מ נ' גנון

חברת צ'רלטון – הפרת זכויות יוצרים

ביום 19.4.2016 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מפי כבוד השופטת ריבה ניב בת"א  15194-03-13 צ'רלטון בע"מ נ' סורטיס בע"מ ואח'. אותו עניין נסוב על שידור שביצע בית עסק בשם "לינקולן" של משחקי היורו 2012.

לאור פסקי הדין בהם הפסידה צ'רלטון בטענה שהיא בעלת רישיון שידור מאופ"א [ראו למשל: הפסד צ'רלטון | הפסד צ'רלטון 2 | הפסד צ'רלטון 3 | הפסד צ'רלטון 4], כעת טוענת צ'רלטון שהיא בעלת זכויות היוצרים עצמן מכח הפקה.

בית המשפט קיבל את טענות צ'רלטון בע"מ וקבע שהיא בעלת זכויות ביצירה מכח הפקה:

"לצורך הוכחת תביעתה, הציגה התובעת את "מסמך ההפקה" המתאר מהן הפעולות שנעשו לצורך הפקת השידורים. מעיון במסמך עולה כי מדובר בפעולות רבות אשר עשייתן כרוכה בהשקעת מחשבה, זמן ומשאבים כספיים כאחד. ניתן לראות כי מדובר בפעולות הכוללות שידורים מהאולפן, פרשנויות, עריכת המשחקים עצמם, כתבות שונות וכד', כל אלה בונים  יצירה עצמאית ומקורית.

על מנת לתמוך במסמך ולהעיד על פעולות ההפקה- ניתן תצהירו של סמנכ"ל התובעת, מר אלכס וינשטיין. בדבריו, ציין וינשטיין כי  כל שקבלה התובעת מאופ"א הינו את צילומי המשחקים עצמם, כשהם "נקיים" מפעולות עריכה. לאחר הפעולות שעשתה התובעת, נתקבל למעשה מוצר שונה מזה שניתן לה מאופ"א ותרומתה להפקתו היתה ניכרת-"

ובהמשך –

שוללת אני את טענות הנתבעת כי בהעדר הצגת הרישיון אשר ניתן לתובעת מאופ"א במלואו, לא קמות לתובעת זכויות יוצרים בשידורי יורו 2012. כאמור, מצאתי כי ממכלול הראיות שפורטו לעיל עולה כי התובעת השקיעה משאבים  לצורך הפקת השידורים וכי בסופו של יום יצרה יצירה עצמאית ומקורית. יצירה אשר ביטויה האישי של התובעת ניכר בה באופן מהותי ומקנה לה הגנה על פי דיני זכויות היוצרים"

עוד קבע בית המשפט שגם אם היצירה הנגזרת בוצעה תוך הפרת זכויות יוצרים לא יוכל הדבר להיות לעזר לנתבעים, שכן יצירה נגזרת יכולה להיווצר גם שלא ברשותו של בעל זכות היוצרים המקורי (והוא יוכל להיתבע מצדו של בעל זכויות היוצרים ביצירה המקורית).

בגין הפרת הזכויות קבעה השופטת פיצוי בסך 30,000 ש"ח ו-10,000 ש"ח הוצאות משפט.

יצוין כי עילת התביעה מכח רישיון שניתן מאת אופ"א נמחקה משצ'רלטון סרבה להציג את ההסכם המלא עם אופ"א וכך גם הטענה כי בוצעו הפרות נוספות מבלי שהדבר הוכח.

לקריאת פסק הדין המלא – ת"א (שלום ת"א) 15194-03-13 צ'רלטון בע"מ נ' סורטיס בע"מ ואח'

משרדנו בעל ניסיון עשיר בניהול הליכים כנגד צ'רלטון וחברות אחרות דומות. צרו עימנו קשר ונשמח לסייע גם לכם! 

(C) כל הזכויות שמורות לאפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים. 

הסיכום אינו ממצה ואין להסתמך עליו או לעשות בו כל שימוש או לראות בו ייעוץ משפטי מכל מין וסוג. שימוש ב-RSS נועד לנוחות קריאה עבור גולשי האתר בלבד ואין לראות בו משום ויתור או הרשאה לעשיית שימוש במי מן התכנים ו/או הזכויות של אפלדורף ושות', עורכי דין ומגשרים ללא קבלת אישור מפורש מראש ובכתב.

פיצויים על הצד הנמוך בזכויות יוצרים

ביום 3.4.2016 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מפי כבוד השופטת רונית פינצ'וק, בת"א 19031-06-11 אלון נ' רוז הפקות אירועים א.ת. בע"מ. אותו עניין נסוב סביב הפרת זכויות היוצרים ב-42 צילומים של נכסים.

בית המשפט קבע כי הצילומים נשוא התביעה זכאים לזכויות יוצרים. כי התובע הוא הבעלים של הצילומים. אולם, בית המשפט קבע כי יש לראות בהפרות כהפרה בודדת וכי הפיצוי שיש לפסוק הוא 2,000 ש"ח בלבד בגין הפרת זכויות היוצרים ו-500 ש"ח על הפרת הזכות המוסרית.

יאמר, כי דעת מחבר סיכום זה אינו נוחה עם פסק הדין, לשון המעטה, וחבל הוא שהתובע לא הגיש ערעור על פסק דין זה. לקריאת פסק הדין במלואו –  לחצו כאן.